יש משהו נורא אמיץ בכניסה הראשונה לתוך עולם ההתפתחות האישית,
פשוט כי כשנכנסים לשם – אי אפשר לצאת משם יותר.
המודעות, ככל שמעמיקים בה, ומתחזקים איתה, פותחת עוד דלתות ועוד כניסות ומאפשרת צלילה עמוקה יותר
אל חוויות או טראומות או זכרונות שפעם, לא היה אפשר אפילו לדמיין לפתוח שוב.
אמנם אף פעם לא צללתי אבל אני מדמיינת את זה בצורה פשוטה –
מה שרואים מעל פני המים שונה בתכלית מהדברים שאפשר למצוא כשצוללים אל הקרקעית, וזה דורש חמצן. 🐚
היכרות מעמיקה שלך עם עצמך מאפשר לך לפתוח דלתות שנמנעת מלפתוח כל חייך,
מאפשרת לך לדבר על דברים שהתאמצת מאוד להדחיק – העיקר להישאר חזקה.
לפעמים זו מסיכה, לפעמים זו את השלמה באמת,
אבל המאמץ הזה להסתיר את הפחדים והחולשות והטראומות דורש ממך מאמצים כל כך קשים ומוציא ממך אנרגיה שיכלת לתעל למקומות אחרים ולהתחזק באמת – פיזית, נפשית, מנטלית…
זה דורש אומץ לרדת יותר עמוק, את חזקה מעצם ההסכמה לחקור ולחפש ולהוציא ולתת לעצמך תוקף –
אישה, ילדה, חזקה, חלשה, מפחדת, אמיצה, נוכחת, שקטה, רועשת, צוחקת, בוכה, מאפשרת, סגורה – מותר לך הכל.
וזה באמת עניין של לעבוד על זה, ולא לברוח,
למצוא את האוזניים הנכונות והעיניים המכילות עם הלב הפתוח שיאפשר לך לפרוק ולהיות,
ולנשום עמוק יותר בדרך אל הפסגה הבאה שלך,
כי כשהחמצן דליל והראש קצת מסתובב כשאת מגיעה לגובה חדש,
הדבר האחרון שאת באמת צריכה זה להיות לבד.
אני כאן אם תרצי מישהי שתתן לך יד ❤️
