אם מישהו היה מספר לי שאהפוך מילדה מבודדת וחרדתית לאישה שעומדת על במות, מרצה, מאמנת ומובילה אנשים לשינוי – הייתי אומרת לו שהוא חי בסרט.

האמת?

גם אני חייתי באחד.

רק שבמשך שנים לא ידעתי את זה.

חרדה חברתית. חרם. ריצוי. שנאה עצמית. הפרעות אכילה. התמכרויות. הרס עצמי.

מבחוץ אלה נראים כמו הרבה סיפורים שונים.

היום אני מבינה שמתחת לרובם הייתה אותה מערכת הפעלה:

לשרוד.

להתאים את עצמי כדי שלא ידחו אותי.
להסתיר כדי שלא יראו.
לרצות כדי שלא יעזבו.
לשלוט במה שאפשר כדי לא להרגיש כמה אני מפחדת.
ולהמשיך לתפקד גם כשהכול בפנים צורח שמשהו לא עובד.

הבעיה עם מנגנוני הישרדות היא שהם באמת עובדים.

עד שהם כבר לא.

לפעמים הדבר ששמר עלינו בתקופה אחת בחיים הופך בדיוק לדבר שמחזיק אותנו תקועים בתקופה אחרת.

וזה הסיפור של ״רצה בסרט״.

לא סיפור על ילדה חלשה שהפכה לאישה חזקה.

הייתי חזקה גם אז.
הייתי צריכה להיות.

זו הרצאה על מה שקורה כשאנחנו מתחילים לבדוק מאיזה מקום הכוח הזה פועל.

מתוך בחירה?
או מתוך פחד?
מתוך רצון?
או מתוך צורך שמישהו סוף סוף יאשר שאנחנו מספיק?
מתוך חיים?
או מתוך הישרדות?

לא התעוררתי בוקר אחד והחלטתי "לשנות את החיים"

הלוואי שזה היה עובד ככה.

שינוי אמיתי בדרך כלל לא נראה כמו רגע קולנועי שבו המוזיקה עולה, הדמות מבינה הכול ומאותו רגע חיה באושר.

הוא הרבה פחות פוטוגני.
הוא מתחיל ברגע שבו כבר אי אפשר להתעלם מהפער.
בין איך שהחיים נראים מבחוץ לבין איך שהם מרגישים מבפנים.
בין מי שהתרגלנו להיות לבין מי שאנחנו כבר לא מוכנות להמשיך להיות.

ובין המשפט:

״ככה אני״

לבין האפשרות שאולי…

ככה פשוט למדתי לשרוד.

ופה מתחיל שינוי.

לא כשמוחקים את העבר.
לא כש״מנצחים״ את הפחד.
ולא כשמחליטים לחשוב חיובי מספיק חזק.

אלא כשמתחילים לזהות את מערכת ההפעלה הישנה, להבין למה היא נבנתה ולבחור אם אנחנו עדיין מוכנים לתת לה לנהל את החיים שלנו.

״רצה בסרט״ היא הרצאה על החיים שבין שתי הגרסאות האלה

הילדה שניסתה נואשות להשתייך.
האישה שלמדה להסתדר לבד.
הפחד להיראות.
הצורך שיאהבו.
הבריחה.
ההתמכרויות.
השנאה העצמית.

ואז, לאט לאט, הבחירה להתחיל לבנות משהו אחר.

לא גרסה "מושלמת" יותר שלי.
גרסה אמיתית יותר.

כזאת שיכולה לפחד ולא לברוח.
להיכשל ולא להפוך את זה להוכחה שהיא כישלון.
לבקש עזרה בלי להרגיש חלשה.
להפסיק לרצות אנשים שלא אמורים לקבל זכות הצבעה על החיים שלה.

ולבחור מטרה לא כדי להוכיח משהו לעולם – אלא כי היא באמת רוצה אותה.

עם מה יוצאים מההרצאה?

הקהל לא יוצא עם הבטחה שהכול אפשרי.
אני גם לא מתכוונת להוכיח לאף אחד שאם רק ירצה מספיק חזק הוא יוכל לעשות הכול.

אני כן רוצה שאנשים יצאו מהחדר כשהם מסתכלים אחרת על הסיפור שלהם.

• להבין איך משבר יכול להפוך לנקודת מפנה, בלי להפוך את המשבר עצמו למתנה

• לזהות דפוסים שנולדו כדי להגן עלינו אבל ממשיכים לנהל אותנו גם היום

• להפריד בין "ככה אני" לבין התנהגויות שלמדנו בדרך

• להבין איך שינוי נקודת המבט משנה גם את האפשרויות שאנחנו מסוגלים לראות

• לבחור דבר אחד שהיינו רוצים להתחיל לשנות עכשיו

• ולתרגם את התובנה לצעד קטן ומעשי שאפשר לעשות כבר מחר בבוקר

כי שינוי גדול לא מתחיל בזה שאנחנו הופכים לאדם אחר.

לפעמים הוא מתחיל ברגע אחד שבו אנחנו מפסיקים לפעול כמו תמיד.

למי ההרצאה מתאימה?

לארגונים, חברות, צוותים, מסגרות חינוכיות, קבוצות וקהילות שרוצים לפתוח שיחה אמיתית על שינוי, משברים, מסוגלות, דימוי עצמי, פחד, התמכרויות, ריצוי והיכולת לבנות חיים אחרים גם אחרי שנים של דפוסים אוטומטיים.

ההרצאה מתאימה במיוחד לקהלים שנמצאים בתקופות של שינוי, התמודדות, צמיחה או בנייה מחדש.

זו הרצאה אישית וחשופה, אבל היא לא נשארת בסיפור שלי.

כי בסופו של דבר השאלה היא לא מה אני עברתי.

השאלה היא:

איזה חלק בסיפור שלכם עדיין מנהל את החיים שלכם היום?

ואם הוא כבר לא מתאים למי שאתם עכשיו –

מה אתם רוצים לעשות אחרת?

קצת עליי

טל הורוביץ – המנטליסטית.
מאמנת ויועצת מנטלית, מטפלת בכתיבה, מנחת סדנאות ומרצה.

בהרצאות אני משלבת סיפור אישי, עומק מנטלי וכלים פרקטיים שעוזרים לאנשים להתגבר על פחדים וחסמים, לצאת מהאוטומט ולבחור בדרך מדויקת יותר עבור עצמם.

פרטים על ההרצאה

משך ההרצאה: 45-60 דקות.

ניתן להתאים את התכנים והדגשים לאופי הקהל והארגון.

לתכנית מפורטת, התאמת ההרצאה והצעת מחיר – דברו איתי.